נולד בבגדאד לרב יעקב חיים, בן הרב יוסף חיים. למד אצל הרב יהודה פתיה והרב יהושע שהרבני. לאחר פטירת אביו, בשנת ה'תרפ"א (1921), הוטלה עליו המשימה לדאוג לשימור מורשת סבו ולהפצת תורתו וספריו. כל ימיו סירב לקבל על עצמו משרה רבנית רשמית. עם זאת, המשיך במנהג אבותיו ונהג לדרוש בארבע שבתות בשנה בבית הכנסת הגדול "צלאת אל כביר" בבגדאד. גם לאחר העלייה הגדולה של יהדות עיראק לישראל והידלדלות הקהילה היהודית המשיך להתגורר בבגדאד, היה פעיל בחיי הקהילה היהודית המקומית ושימר את כתבי סבו. בשנת ה'תשל"ב (1972), בהיותו בן 85, הצליח לעזוב את עיראק ועמו אוצר של כתבי יד וספרים של סבו. הוא נסע ללונדון, שם התגוררו שני בניו, יעקב ויוסף, וכעבור זמן קצר עלה לישראל. הוא התגורר בישראל עשר שנים ועסק בהוצאת כתבי סבו. אסר על אחרים לפרסם את ספרי סבו, בין השאר מחשש שיפגמו בדיוקם. כשהתיר להדפיסם התנה זאת בהקפדה על נאמנות מוחלטת למקור. נפטר בשנת ה'תשמ"ג (1983) והובא לקבורה בבית הקברות שומרי שבת בבני ברק. עשרים ושתיים תשובות שהשיב בהלכה ובאגדה נדפסו בספר "נחלת אבות", שיצא לאור בשנת תשס"ח על ידי חברת אהבת שלום.