Name: הפרח בגני - המחזמר | תיאטרון הצפון | Tickchak LIVE
Start: 2024-05-25T21:00:00+03:00Z
Location: תיאטרון הצפון

נופר סלמאן

Nofar Salman

ענת מגן שבו

Anat magen Shabo

עדי אלון

Adi Alon

תקווה עזיז

Tikva Aziz

אורן כהן

Oren Cohen

מוני מושונוב

Moni Moshonov

דיאנה גולבי

Diana Golbi

תל אביב יפו

תל אביב

הרצליה

רמת גן

רמת השרון

אור יהודה

אמיר שורוש

Amir Shorush

הדולפין | אמיר שורוש | היכל בעיר (בית האזרח) הרצליה | Tickchak LIVE

הדולפין

מחוז תל אביב

היכל בעיר (בית האזרח) הרצליה

אלי גורנשטיין

Eli Gorenstein

דפנה דקל

dafna dekel

שי המבר

Shay Hamber

אור טרגן

Or Taragan

דודו פישר

Dudu Fisher

מאי מלר

May Meller

מעיין רחימה

Maayan Rahima

איתמר אליהו

Itamar Eliyahu

כרמל זורע

Carmel Zorea

אהבה ממבט ראשון - מחזמר | היכל אמנויות הבמה הרצליה | Tickchak LIVE

אהבה ממבט ראשון - מחזמר

היכל אמנויות הבמה הרצליה

מולי שולמן

Muli Shulman

שפי מרציאנו

Shefi Marziano

רונה לי שמעון

Rona Lee Shimon

הילה סעדה

Hila Saada

שיפי אלוני

Shifi Aloni

רובי פורת שובל

Ruby Porat Shoval

נדב ארטשיק

Nadav Archik

אודי רוטשילד

Udi Rothschild

עמית זיתון

Amit Zaitun

אביבה אהובתי | היכל אמנויות הבמה הרצליה | Tickchak LIVE

אביבה אהובתי

בין קודש לחולון | היכל אמנויות הבמה הרצליה | Tickchak LIVE

בין קודש לחולון

שלמה בראבא

Shlomo Baraba

הקומיקאים - תיאטרון חיפה - קומדיה בכיכובם של מוני מושונוב ושלמה בראבא | היכל אמנויות הבמה הרצליה | Tickchak LIVE

הקומיקאים - תיאטרון חיפה - קומדיה בכיכובם של מוני מושונוב ושלמה בראבא

אירועים לנשים

הצגות ילדים

הופעות חיות

סטנדאפ

הצגות

הרצאות

Tel Aviv District

אולם ברקת הר ברכה

אוכלוסיית המחוז מנתה ב-31 בדצמבר 2014 1,350,000 איש, מהם:
1,258,800 (כ-93.2% מאוכלוסיית המחוז) יהודים.
15,800 (כ-1.2% מהאוכלוסייה) מוסלמים.
11,400 נוצרים.
63,800 אחרים.

דמוגרפיה

חלוקה מוניציפלית

נתוני הערים נכונים לסוף שנת 2022 על פי נתוני אוכלוסייה ארעיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

ערים

מועצות מקומיות

נתוני אוכלוסייה ושטח ביישובי המחוז

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

מחוז תל אביב הוא אחד משבעת המחוזות של מדינת ישראל. מחוז תל אביב גובל בים התיכון ממערב ובמחוז המרכז בצפון, בדרום ובמזרח. בירתו של המחוז והעיר הגדולה ביותר בו היא תל אביב-יפו, ועל שמה הוא נקרא. במחוז יש נפה אחת, נפת תל אביב, ששטחה חופף את שטח המחוז. הנפה מחולקת לשלושה אזורים טבעיים: תל אביב, רמת גן וחולון. במדד הפריפריאליות הוגדר מרחק ממחוז תל אביב ונגישות פוטנציאלית כקריטריונים.
חלוקת השטח במחוז תל אביב היא כדלקמן:

64.2% שטח בנוי
12% חקלאות
21% קרקע, שיחים, סלעים ושטח חפורחלוקת השימוש בשטח הבנוי היא כדלקמן:

62% מגורים
14% שטחי ציבור וקהילה
13% מסחר ומשרדים
8% תשתיות ותחבורה
3% תעשייה



ג'ולייטה

Julietta

דנה לפידות

Dana Lapidot

בר צברי

Bar Tzabary

קובי מאור

Kobi Maor

ניצן אשל

Nitzan Eshel

שלומי יפרח

Shlomi Ifrah

ליבי פנקר

Libi Panker

מאיר טולדנו

Meir Toledano

נירו סעדון

Niro Sadon

נינה דבש אמדורסקי

Nina Dvash Amdorski

הפרח בגני - המחזמר | תיאטרון הצפון | Tickchak LIVE

הפרח בגני - המחזמר

מחוז חיפה

חיפה

תיאטרון הצפון

הפרח בגני | המשכן לאמנויות הבמה אשדוד | Tickchak LIVE

הפרח בגני

מחוז דרום

אשדוד

המשכן לאמנויות הבמה אשדוד

הפרח בגני - המחזמר | היכל התרבות לוד | Tickchak LIVE

מחוז מרכז

לוד

היכל התרבות לוד

הפרח בגני המחזמר - בכיכובו של בר צברי | בית החייל תל אביב | Tickchak LIVE

הפרח בגני המחזמר - בכיכובו של בר צברי

בית החייל תל אביב

הפרח בגני | משכן אמנויות הבמה באר שבע | Tickchak LIVE

באר שבע

משכן אמנויות הבמה באר שבע

הפרח בגני המחזמר - בכיכובו של בר צברי | היכל התרבות ראשון לציון מאיר ניצן | Tickchak LIVE

ראשון לציון

היכל התרבות ראשון לציון מאיר ניצן

הפרח בגני - מחזמר | היכל התרבות כרמיאל ע''ש נרקן | Tickchak LIVE

הפרח בגני - מחזמר

מחוז צפון

כרמיאל

היכל התרבות כרמיאל ע''ש נרקן

אדיר מילר

Adir Miller

גיורא זינגר

Giora Zinger

יונתן ברק

Jonathan Barak

שלישיית מה קשור

Shlishiat Ma Kashur

אסף יצחקי

Assaf Itzhaki

אורי חזקיה

Ori Hizkiah

אורי חזקיה | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

אשקלון

היכל  התרבות אשקלון

אדיר מילר | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

גיורא זינגר | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

מיכאל מושונוב

Michael Moshonov

נועה טסה

Noa Tasa

הקומיקאים | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

הקומיקאים

מני אסייג

Manny Assig

מני TIME

menny Time

מני אסייג במופע קומי מקורי ואישי בשיתוף הקומיקאי איתן בוכריס
04.07.24 , חמישי 
פתיחת שערים 20:30

מני TIME אשקלון | קניון חוצות אשקלון | Tickchak LIVE

מני TIME אשקלון

קניון חוצות אשקלון

אסף יצחקי | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

Ashkelon

מרכז קהילתי חוף אשקלון

מתנ"ס אלוני ציון

אשקלון שוכנת במישור החוף, בקצה הדרום־מערבי של חבל לכיש, המפריד בין הנגב לשפלה, וכעיר המערבית ביותר בישראל, גבולה הדרומי של העיר רחוק מרצועת עזה כ־7 ק"מ. לכל אורכה של העיר עוברת "דרך הים" (ויה מאריס העתיקה). אשקלון, אחת הערים העתיקות בעולם, שימשה בכל תקופותיה עיר מעבר של דרכים ונתיבות ים, מסילת רכבת שירדה ממרכז הארץ (מסילת לוד ותל אביב) אל רצועת עזה, בואכה מצרים. מסילה זו הותקנה ב־1918, בסוף מלחמת העולם הראשונה, בידי הצבא הבריטי, שכבש אז את ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית. כביש החוף העולה מצפון סיני בואכה רצועת עזה אל גוש דן, הוא ציר התנועה החשוב ביותר במישור הים התיכון.
שני נחלי אכזב, נחל שקמה בדרום ונחל אבטח בצפון, זורמים סביב אשקלון, מנקזים מדי חורף את מי השיטפונות ונשפכים לים התיכון.
אשקלון, העיר החדשה, משתרעת על שטח של כ־45,000 דונם. בתחומה גם התל העתיק של אשקלון הקדומה, המשתרע על יותר מ־2,000 דונם בתחומי הפארק הלאומי שבדרום־מערב העיר. שם, לחוף הים התיכון, מצויים גם שרידי הנמל העתיק וכן שני נמלים קטנים עם שוברי גלים בולטים אל תוך הים: נמל הנפט של קצא"א ונמל מי הקירור של תחנת הכוח רוטנברג, שהקימה חברת החשמל בסוף שנות ה־80.
אדמות אשקלון חוליות ברובן, להוציא אדמות שכונת גבעת ציון שבדרום־מזרח העיר. העיר שוכנת על כמה גבעות השוברות את קו הרקיע וקו החוף, ומגיעות לגובה של 60 עד 80 מטר מעל פני הים.
להקות בני־כנף חולפות בשמיה, ובפארק הלאומי מקננות ציפורים מסוגים שונים. תנים, שועלים, ארנבות ונמיות, דרבן לעת מצוא ולעיתים רחוקות גם צבאים תועים הבאים מחבל לכיש בתקופת היובש.
אקלימה של אשקלון נוח. היא נהנית ממשבי רוח העולים מן הנגב וממדבר יהודה ומאזנים את לחות חוף הים. כך, בניגוד לערי החוף הצפוניות ממנה, מצטיינת אשקלון באקלים יבש גם בלילות הקיץ. בממוצע השנתי נרשמים בה רק 33 ימי גשם, וכמות המשקעים הממוצעת מגיעה ל־515 מ"מ בשנה.

גאוגרפיה ואקלים

ערך מורחב – אשקלון (עיר עתיקה)אשקלון נמנית עם הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל העתיקה.
ראשית היישוב במקום לפני כ־5,000 שנה, אך עיר של ממש קמה באתר בתקופה הכנענית התיכונה (2200 עד 1550 לפנה"ס). היא נמנתה עם הערים הגדולות, ושימשה כעיר הנמל הגדולה ביותר בתקופה הכנענית. סוחרים פיניקים מאשקלון השתתפו במסעות סחר והתיישבות מעבר לים. על העיר שלטו בזה אחר זה שמונה עמים (ותרבויות): כנענים, פלשתים, פיניקים, הממלכות ההלניסטיות, רומאים, ביזנטים, ערבים וצלבנים. אותם עמים, בתורם, השתלטו בכוח הזרוע על העיר וירשו את קודמיהם.
בשנת 1150 לפנה"ס לערך נכבשה העיר על ידי הפלשתים. תחת שליטת הפלשתים הפכה אשקלון לאחת מחמש ערי פלשתים, שביניהן לבין ממלכת יהודה וממלכת ישראל, התקיים מתח צבאי ומדיני מתמיד. בשנת 604 לפנה"ס בא קץ עידן הפלשתים. אשקלון, העיר האחרונה של הפלשתים, נכבשה על ידי הבבלים, והצבא הבבלי בראשותו של נבוכדנאצר החריב ושרף את העיר והגלה את תושביה.
אשקלון נבנתה מחדש בתקופה ההלניסטית והייתה לנמל ימי חשוב, עם נוכחות פיניקית. בתקופה הרומית תפסה אשקלון מקום חשוב בעולם התרבות היווני, סופרים ופילוסופים יוונים רבים כגון אנטיוכוס מאשקלון היו מילידי העיר. הורדוס, שליט יהודה, שיש הסבורים שנולד בעיר, האדיר את העיר וחיזק אותה. על פי יוסף בן מתתיהו, הורדוס המלך בנה את בית המועצה הענק ששרידיו המרשימים נמצאים בפארק אשקלון. העיר המשיכה לשגשג לאחר מכן תחת שלטון האימפריה הרומית וביזנטיון. גם בתקופת המשנה ותקופת התלמוד חיו באשקלון לא־יהודים לצדם של יהודים.

אשקלון העתיקה

בשנת 644 השלימו הערבים את כיבוש הארץ, וכך עברה גם אשקלון לשלטון מוסלמי. בשנות ה-70 של המאה ה-11 איבדו הפאטמים את שליטתם בארץ ישראל לבית סלג'וק. הם השיבו את השליטה לזמן קצר לפני הגעת מסעי הצלב לארץ. עם פלישת הצלבנים נכבשה מרבית הארץ; אקורד הסיום של הכיבוש, קרב אשקלון, שנערך בסמוך לעיר, נגמר בניצחון הצלבנים. עם זאת, לא נפלה אשקלון בידיהם, ואשקלון נותרה אחד ממעוזיהם היחידים של הפאטמים בסוריה רבתי. היא שימשה להיערכות הצבא הפאטמי וגם כבסיס ימי לצי. בשנת 1150 בוצרה העיר על ידי שליטה הפאטמי בחמישים ושלושה מגדלים.
שלוש שנים לאחר מכן נפלה העיר בידי הצלבנים ומלכם בלדווין השלישי מלך ירושלים, וזאת לאחר מצור שהוטל עליה במשך חודש. בהמשך המאה הייתה העיר בסיס צלבני למתקפות על מצרים בהנהגת צלאח א־דין, וכוחותיו של א־דין תקפו בעיר מספר פעמים. בשנת 1187 הובסו הצלבנים בקרב קרני חיטין על ידי צלאח א־דין, וממלכת ירושלים נפלה. הצלבנים גורשו מהעיר אשקלון על ידי המוסלמים בהנהגת א־דין, שהרס את מבני העיר, גירש את האוכלוסייה והעלה הכל באש, כדי למנוע הקמה מחדש של המקום כבסיס צלבני. לאחר מכן נסתם נמלה.
העיר זכתה לתחייה בינואר של שנת 1192, כאשר הצלבנים חזרו אליה בראשות מנהיגם ריצ'רד לב הארי. תוך כמה חודשים הם שיקמו את העיר וביצרו אותה בחפיר, חומה, מגדל ושערים. אך בסוף אותה שנה צלאח א־דין וריצ'רד החליטו לפרק את אשקלון שוב. האתר נשאר נטוש עד נובמבר 1239, עד שנכבש שוב על ידי הצלבנים תחת הפיקוד של הרוזן טיבו הרביעי משאמפאן. בשנה שלאחר מכן, נבנה מבצר בפינה הצפון־מערבית של העיר על ידי ריצ'רד, רוזן קורנוול. המוצב נפל בידי המצרים תחת פח'ר א־דין באוקטובר 1247. סופה של אשקלון העתיקה הגיע בשנת 1270 וזאת לאחר שהסולטאן הממלוכי, ביברס, הרס סופית את העיר, מילא את נמלה וסתם אותו, וכתוצאה מכך ננטשה העיר ולא נבנתה שוב.
המסגד הראשי של אשקלון נבנה מחדש על ידי עבד אל-מלכ אבן מרואן (685–705) לאחר שהעיר נכבשה מידי הביזנטים. לא ברור אם הבניין החליף כנסייה ביזנטית והאם זהו אותו מסגד שנבנה שוב ב־772 יחד עם מינרט. אולם בסוף המאה העשירית אלמקדסי מתאר את המסגד הגדול כעומד בשוק של סוחרי הבדים ומרוצף בשיש. המסגד והשוק מוזכרים ששים שנה לאחר מכן על ידי נאסר א־ח'וסרו (1047). בשנת 1092 בנה הגנרל הארמני הפאטימי בדר א-דין אלג'מאלי מנבר עבור ראשו של חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מחמד, שנכרת בקרב כרבלא ב-680. סביב הראש הקבור במקום הוקם משהד שיעי (מקום קדוש) ששימש מקום לעלייה לרגל.
אחרי נפילת אשקלון לידיים צלבניות באוגוסט 1153, והמסגד הגדול הומר לכנסייה שהוקדשה לסנט פול. ב־1123 הרוזן היו מיפו העניק "את אחד המסגדים הטובים ביותר בעיר של אשקלון" שהיה אז עוד בידיים מוסלמיות למנזר של סנטה מריה בעמק יהושפט. ב־1153 המנזר חיזק את טענותיו ביחס למסגד הגדול. המסגד המדובר הכיל את ראשו של אלחסין, נכד הנביא. הראש הוצא והועבר לקהיר ממש לפני שאשקלון נפלה בידי הצלבנים ב־1153. צלאח א־דין החריב את הקתדרלה הצלבנית, אך המנבר של בדר א-דין אלג'מאלי הועבר למערת המכפלה בחברון, שם הוא מצוי עד היום.

אשקלון בימי הביניים

אל־מג'דל (ערבית: المجدل) הייתה עיר ערבית ליד חורבות אשקלון העתיקה. בשנת 1596 היה מג'דל היישוב השישי בגודלו בארץ ישראל וגרו בו 2,795 תושבים. מג'דל נודעה בזכות תעשיית האריגה שלה.
על חוף הים שכן בקרבתה משהד נבי חוסיין - מבנה עתיק מסוף המאה ה־11 ובו, על פי המסורת, נטמן ראשו של חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד. לכן נהגו מוסלמים לעלות אליו לרגל.
בתקופת המנדט הייתה מג'דל חלק מנפת עזה. לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל השתרע שטחה העירוני על 1,346 דונמים (מתוכם 202 דונמים שטחים ציבוריים). בקיץ 1929, במהלך מאורעות תרפ"ט, תקפו מאות ערבים ממג'דל ומכפרים נוספים את באר טוביה שהיה אז הישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ ישראל, רצחו שנייים מתושביה, שרפו את כל הבתים והחריבו את המושבה.ערב מלחמת העצמאות התגוררו במג'דל כ־10,000 תושבים. באוקטובר 1948 נוספו להם אלפי פליטים ערבים ממקומות אחרים בארץ ישראל. אלה התגוררו ברחובות העיירה, במבנים ציבוריים ובפרדסים.
בזמן המלחמה חנה באזור חיל המשלוח המצרי במהלך מסעו צפונה דרך ציר החוף, כאשר מטרתו הייתה תל אביב. לכן הפציץ חיל האוויר הישראלי את העיירה מספר פעמים.
בין 30 באוקטובר ל-4 בנובמבר 1948, נטשו החיילים המצריים את העיירה יחד עם רבים מתושביה.
התושבים נמלטו לערים ברצועת עזה.
העיר נכבשה ב־5 בנובמבר 1948, יחד עם איסדוד ויבנא, על ידי כוחות צה"ל במהלך מבצע יואב.
בעת כניסת צה"ל לעיירה, נמצאו בה בין 1,000 ל-2,000 תושבים.
לדברי ההיסטוריון בני מוריס, מפקד חזית הדרום, יגאל אלון, ככל הנראה הורה לגרש את התושבים שנותרו בעיירה, אולם ההוראה לא בוצעה על ידי המפקדים בשטח. באותו חודש הועברה האחריות על העיר ליחידה של הממשל הצבאי ולמושל העיר מונה עשהאל צוקרמן, שכיהן בתפקידו עד קיץ 1949. בשבועות הראשונים של הממשל הצבאי גדלה אוכלוסיית העיירה, ובתחילת ינואר 1949 דווח על 2,600 נפש. נראה כי חזרו אליה פליטים רבים שהסתתרו בחורשות ובכפרי הסביבה וכן פליטים שהסתננו מרצועת עזה.
בדצמבר 1949 הוכנה תוכנית לגירוש אנשי העיירה מג'דל, יחד עם ישובים ערביים נוספים, אך היא לא יצאה לפועל עקב התנגדותם של משה שרת ואליעזר קפלן.
כיום מג'דל היא שכונת מגדל באשקלון ובה שוכן המרכז המסחרי העיקרי בעיר. כמו כן נמצא בה מוזיאון במבנה הח'אן והשוק העירוני.

העיירה הערבית אל־מג'דל

ב-1 בדצמבר 1948 ערך צה"ל סריקה בעיירה וגירש כ-500 ערבים שלא נפקדו במפקד בעת כיבוש העיירה ולכן נחשבו לתושבים בלתי חוקיים. בהמשך גורשו מסתננים ותושבים שנחשדו בסיוע להם.
ההסתננות מעזה למג'דל החלה בסוף 1948 ונמשכה למעשה עד לפינוי העיר. חלק מהמסתננים הגיע להתיישב מחדש בעיר ואחרים עסקו בגניבות.
ב-31 בדצמבר 1948 החליטה ועדת השרים לענייני רכוש נטוש, ליישב את מג'דל ביהודים. במחצית הראשונה של מרץ 1949 הגיעו הגברים החלוצים ובסוף אפריל כבר היו בעיר כ-200 משפחות יהודיות שרוכזו בשני רחובות. בסוף השנה כבר התגוררו בעיר כ-2,500 יהודים ושמה הוסב ל"מגדל־גד". לצדם התגוררו בסוף 1949 כ־2,500 ערבים, עבורם הקימו השלטונות בית ספר ומרפאה. הממשל סיפק מורה וספרי לימוד באנגלית ובערבית. בתחילת 1950 עוד שבו למקום ערבים מעזה במסגרת איחוד משפחות. הערבים במגדל גד היו בעיקר מדלת העם, לאחר שהשכבות המשכילות ברחו במהלך המלחמה. התושבים הערבים רוכזו בצפון העיר, במתחם שכונה על ידי הפקידים והחיילים הישראלים "הגטו", והם חיו תחת הממשל הצבאי על ערביי ישראל שהיה בפיקודו של דוד איל.
המתחם היה מגודר בגדרות תיל ונתון תחת שמירה של שתי מחלקות מגדוד 141. כל יציאה ממנו וכניסה אליו הייתה טעונה אישור של צה"ל. הפועלים הערבים הפשוטים עבדו והשתכרו, אולם בעלי הקרקעות נותקו מאדמותיהם ומפרנסתם. הממשל הצבאי רשם את התושבים הערבים, חילק להם תעודות זהות ודאג לאספקת מצרכים עבורם. הוא דאג לתעסוקתם, בעיקר בקטיף, וכך יכלו התושבים לשלם עבור המצרכים שקיבלו. בנוסף לכך, טיפל במקרי סעד. בדצמבר 1949 פונתה הפינה הדרום-מערבית של "הגטו" מתושביה הערבים והמתחם צומצם כדי לפנות בתים ליהודים.
בינואר 1950 הגיעה למג'דל יחידה של כ-30 חיילים מצריים, שהוציאו את שרידי גופותיהם של חללי הצבא המצרי מבית הקברות המוסלמי שבעיר כדי לקבור אותם בשטח המצרי.
בפברואר 1950 כבר יישבו מוסדות המדינה כ־3,500 עולים חדשים: כשליש מתימן, 15% מטורקיה, 10% מצפון אפריקה וכ־40% מדינות מרכז אירופה. באותו חודש החלו להישלח תושבי מג'דל לרצועת עזה.
בתחילת יולי 1950 כ־400 ערבים שהיו פליטים בעיר עברו לאזור רמלה. באותו חודש פוצץ צה"ל את מסגד מקאם א־נבי חוסיין, מבנה מהמאה ה־11, ובעקבות מחאתו של שמואל ייבין, ראש מחלקת העתיקות, נטל משה דיין, אלוף פיקוד דרום, את האחריות למעשה. בהמשך הקיץ, בעקבות תלונות של הקומוניסטים, הבהירו בממשל הצבאי שהערבים המועברים מהעיר הם פליטים שהגיעו אחרי המלחמה ומועברים לגליל לכפרי פליטים, או ערבים שביקשו מרצונם לעבור לרצועת עזה. על פי הודעת הממשל, ביקשו הערבים לעבור לעזה לקרוביהם, לאחר שבהיעדר שלום אפסו הסיכויים שקרוביהם יוכלו לחזור למגדל גד. בקשות אלו לעבור לעזה נתקבלו לאחר שערביי מגדל גד הוזמנו אל מרכז השלטון ושם הוצגו להם אפשרויות המעבר והם נשאלו באיזו אופציה הם מעוניינים. כלפי המסרבים הופעלו פעולות שכנוע שכללו אזהרות מצרות שעלולות לבוא על אלו שלא יעברו.

מלבד הלחץ שהופעל על התושבים הערבים שנותרו על ידי השלטון הישראלי, גם התעמולה המצרית בדבר עריכת "סיבוב שני" למלחמה תרמה לרצונם להגר לרצועת עזה ולהתאחד עם בני משפחותיהם. ערביי מג'דל כנראה חששו שילכדו במתקפה המצרית הצפויה או שבמקרה של ניצחון מצרי, הם ייחשבו כבוגדים. אלא שהוצאת שרידי החללים המצריים התפרשה על ידם כהוכחה לכך שאין בכוונת המצרים לערוך "סיבוב שני" ומכך הסיקו כי אם ברצונם להתאחד עם משפחותיהם תחת שלטון ערבי, עליהם לעקור לעזה. לכך נוספו הידיעות על גורלם הקשה של בני עירם שבחרו להישאר בתחום מדינת ישראל ועברו לרמלה. התושבים גם ידעו כי כאשר יעברו לעזה, יקבלו מעמד של פליטים ויזכו לתמיכה של מוסדות האו"ם. כאמצעי כלכלי לעידוד ההגירה לעזה ולא למקום אחר בתחומי המדינה, החלו השלטונות, במדיניות חד פעמית, להחליף כל לירה ישראלית בידי התושבים המתפנים בלירה ארץ ישראלית (מנדטורית) שהייתה בשימוש ברצועה, כאשר שער החליפין בה היה בין 3 ל-4.5 לירות ישראליות ל"י ללא"י אחת. במהלך הקיץ הפך ה"גטו" ליריד בו מכרו הערבים העוזבים את רכושם ליהודי הסביבה. בשל המחסור בישראל במוצרים שונים, מכרו המתפנים את מיטלטליהם לשכניהם–יורשיהם היהודים במחירים מופקעים. כסף זה הצטרף לסכומים בלירות ישראליות שחסכו התושבים הערבים בעבודתם, ובסיום מבצע ההעברה, לקחו עמם היוצאים למעלה מ-170,000 לא"י.
ב-14 בפברואר 1950, במסגרת "תוכנית איחוד המשפחות", חזרו למג'דל 102 מפליטיה ששהו בעזה, והתקבלו בה בהתלהבות. אלא שהעברה זו הייתה חד-פעמית ויומיים אחר כך התבצעה ההעברה הראשונה של תושבי מג'דל לעזה. במרץ-אפריל נעשו העברות נוספות. ביום העצמאות פתח הממשל את מחסומי ה"גטו" והתושבים הערבים הצטרפו לחגיגות התושבים היהודים. ב-14 ביוני החל מבצע הפינוי הרשמי. המפונים הוסעו לגבול במשאיות צבאיות. המשלוח הראשון נעשה ללא תיאום עם שלטונות מצרים, אולם המשלוחים בחודשים הבאים כבר היו מתואמים. ביולי הועברו לרמלה 200 ערביי קטרה ששכנו זמנית במג'דל. מספר דומה בחר לעבור לירדן. כמעט כל המתפנים הוחתמו על הצהרה שהם עוזבים מרצון ושהם מוותרים על בעלותם על נכסיהם ועל זכות השיבה. המשאיות יצאו מרחבה ליד בית העירייה, הגיעו למחסום ארז, משם הובלו על ידי המצרים במשאיות למחנות הפליטים. אדמותיהם ובתיהם עברו לידי האפוטרופוס לרכוש נטוש.
בסוף אוגוסט 1950 נותרו בעיר כ־1,300 ערבים.
ב-21 בספטמבר 1950 פרסם ראש מטה משקיפי האו"ם ויליאם אדוארד ריילי דו"ח על גירוש ערבים מישראל, ובין השאר כתב על מעבר ערביי מגדל גד, שיש שמועות שהכוונה היא לגרש את כל התושבים הערבים. משרד החוץ הישראלי דחה את האשמותיו וטען כי "לא הופעל שום לחץ על שום ערבי" לעזוב את מג'דל, וגם בעיתונות הישראלית הכחישו את הטענות על גירוש.
אלא שבמהלך ספטמבר ואוקטובר לחצו שלטונות הצבא על הערבים הנותרים לצאת, באמצעות איומים, "נגישׂות" והפסקות באספקת המזון. ב-8 באוקטובר יצאה הוראה לסגור את בית הספר. ב-12 באוקטובר יצא המשלוח האחרון לעזה, שכלל 229 נפשות, ובעיר נותרו עתה 17 משפחות בלבד. ב-13 באוקטובר הועברו 15 משפחות ללוד ושתי משפחות לעזה, ובכך התרוקנה העיר לגמרי מערבים.
בעקבות תלונה של מצרים על ה"גירוש" ממג'דל, ב-17 בנובמבר 1950 ניתנה החלטה 89 של מועצת הביטחון של האו"ם. ב-30 במאי 1951 דרשה ועדת שביתת הנשק ישראל–מצרים שישראל תאפשר את שובם של המפונים, אולם ישראל דחתה את ההאשמות ואת הדרישה. רבים מהמפונים התחרטו זמן-מה לאחר הגיעם למחנות הפליטים בעזה וביקשו לחזור, אולם ישראל לא הסכימה לכך.

מגדל־גד תחת ממשל צבאי 1948–1950

בשנים הראשונות ליישוב העולים במג'דל נקרא היישוב החדש במספר שמות. בתחילה נקרא מגדל־עזה, אחר כך מגדל־גד ולאחר מכן מגדל־אשקלון. ביולי 1950 הוקמה הוועדה העירונית של מגדל־גד. יושב ראש הוועדה (ראש העיר בפועל) היה אפרים צור. בשבועות הבאים חולקו הבתים הנטושים של הערבים המפונים לעובדי ציבור.
היישוב היהודי תוכנן כיישוב חקלאי ועורף לוגיסטי ליישובים החקלאיים שעתידים היו לקום באזור. עד מהרה קיבל היישוב החקלאי צביון עירוני ובשנת 1951 הוכרזה מגדל־אשקלון כעיר. אליעזר מילרוד מונה לשמש כראש העירייה הראשון.
באותה שנה החלה ביוזמת ההסתדרות הציונית בדרום אפריקה הקמת שכונת מגורים בסמוך למגדל־אשקלון בשם אפרידר. השם נגזר מהמילים אפריקה ועמידר.
ב־1953 הוכרזה השכונה כמועצה מקומית בשם אשקלון וכונתה לעיתים אשקלון החדשה. כמו כן, נבנתה בשנים אלו על ידי היזם צבי סגל שכונת ברנע על אדמות הכפר אלג'ורה שחרב ב-1948. ד"ר יחזקאל זונאבנד מונה כראש המועצה המקומית.
ב־1955 החליט משרד הפנים לאחד את שני היישובים לעיר אחת בשם "אשקלון". ד"ר זונאבנד מונה כראש העיר המאוחדת.
בין 1949 לתחילת שנות השישים של המאה הקודמת היה ניסיון שלא צלח, להקמת עיר הסרטים ברנע באשקלון על ידי צבי סגל.
בשנת 1956 הקים יעקב זלקין, עולה חדש מצרפת, את "קולנוע רחל", שנקרא על שם אמו. את בית הקולנוע תכננו בני הזוג שולמית ומיכאל נדלר, שתכננו במשרדם התל אביבי באותה תקופה עוד מספר בתי תרבות ברחבי הארץ, בעיקר ביישובי הפריפריה.
בשנים אלו נשיא המדינה יצחק בן-צבי היה מבקר רבות בעיר ואף ראש הממשלה דוד בן-גוריון מסר את התפטרותו לנשיא בעיר, בן צבי הקים בעיר ספרייה לזכר בנו בשם בית עלי ולאחר מותו הוריש את המקום לתושבי העיר אשר הפכו את המקום למרכז פדגוגי למורים, בן צבי הונצח באשקלון בשני רחובות ובבית ספר.

שנות ה-50

שנות ה-60 ואילך

בתחילת שנות ה-2000 חלה תפנית לרעה במצב הביטחוני בעיר לנוכח העובדה שהעיר נמצאת קילומטרים ספורים מרצועת עזה, צפונית לה בקו החוף, עובדה אשר גרמה לעיר להיות המטווחת ביותר ומספר רקטות רב נורו אליה מרצועת עזה. ירי הרקטות מהרצועה הוביל את צה"ל לבצע מבצעים על מנת לצמצם את הירי, כדוגמת מבצע גשמי קיץ, שהחל ביוני 2006. בנובמבר 2006, לאחר תקופה של ירי הושגה הפסקת אש בין ישראל לחמאס וירי הקסאם צומצם אם כי לא הופסק כליל. באפריל 2007 החלה הידרדרות מחודשת בגזרת גבול הרצועה כאשר עשרות רקטות נורו אל העיר וסביבתה. ההסלמה נמשכה לתוך חודש מאי, אז גבר מאוד ירי הרקטות.
ב־14 במאי 2008, בעת ביקורו בישראל של נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש, שוגרה רקטת גראד מבית להיא שבצפון רצועת עזה ופגעה פגיעה ישירה בקניון חוצות שבכניסה לאשקלון, ללא שהופעלה לפני כן מערכת האזעקה, היא חדרה את הקומה העליונה, וגרמה לקריסת הקומה כולה. בעקבות כך מד"א, בית החולים ברזילי ומשטרת ישראל הכריזו על אר"ן - אירוע רב נפגעים ופינו מן המקום עשרות רבות של פצועים בהם תשעה במצב קשה לבית החולים ברזילי.
בדצמבר 2008, ערב מבצע עופרת יצוקה ובמהלכו, המשיכה אשקלון לספוג ירי של רקטות גראד שכוון כגד האזרחים המתגוררים בה, עובדה שגרמה לשיתוק חלקי של החיים בעיר. כמו כן במהלך מבצע עמוד ענן שוגרו מאות רקטות לעבר העיר. במהלך מבצע צוק איתן נורה המספר הגבוה ביותר של רקטות לעבר העיר. מרביתן יורטו על ידי כיפת ברזל, אך אחדות מהן פגעו בעיר וגרמו לפצועים ולנזק. בין המבצעים נורו לעבר העיר במהלך הסלמות ביטחוניות עשרות רקטות.
ב-25 בדצמבר 2019 בביקורו בעיר של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כחלק ממסע בחירות, נורו לעבר העיר שתי רקטות אשר יורטו על ידי מערכת כיפת ברזל.
ב-11 במאי 2021, בתחילתו של מבצע שומר החומות נהרגו בעיר שתי נשים ונפגעו עשרות מפגיעות רקטות.
במהלך המבצע ספגה העיר למעלה מאלף רקטות שנורו לעברה ב-12 ימים בלבד, וזה המספר הגבוה ביותר מבין כל ערי ויישובי הדרום.
במהלך מלחמת חרבות ברזל נורו מעל 1,000 רקטות לעבר העיר ואף ניסיונות חדירה שלא צלחו.

ירי רקטות במאה ה-21

היסטוריה

חמישה כוכבים – מסמלים את חמש שכונותיה העיקריות של העיר
עמוד שיש עם כותרת – סמל לעיר העתיקה אשקלון
סרט – מסמל את תכנונה של אשקלון כעיר הסרטים של ישראל
גלגל שיניים – מסמל את מפעלי התעשייה בעיר
גלי הים – מסמלים את היותה עיר חוף
רקע – הכחול מסמל את הים והתכלת את השמים הבהירים של העיר

סמל העיר

עשהאל צוקרמן-1948-1950 בנובמבר 1948 מונה למושל הצבאי הראשון כשאחריותו על אזור הדרום בהמשך משנת 1948 עד שנת 1950 מונה למושל מגדל לימים -אשקלון
אפרים צור – 1950–1951
אליעזר מילרוד – 1951–1953
יחזקאל זונאבנד – 1953–1956
אריה תגר – 1956–1965
רחביה אדיבי – 1965–1972
אברהם בלסבלג (כממלא מקום) – 1972–1974
אהרן חייבי – 1974–1978
אלי דיין – 1978–1991
בני וקנין – 1991–2003
שבתאי צור (כממלא מקום) – 2003
רוני מהצרי – 2003-2008
בני וקנין – 2008-2013
איתמר שמעוני – 2013-2017
אפרים מור (כממלא מקום) – 2017–2018
תומר גלאם – מ־2018

ראשי העיר

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים באשקלון 158,348 תושבים (מקום 13 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.7%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 80.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 7,644 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

בשנות ה־90 נקלטו בעיר מעל 50,000 עולים חדשים, בעיקר מברית המועצות ומאתיופיה. במהלך אוגוסט 2005 נקלטו בעיר כמה עשרות מפונים מרצועת עזה, כחלק מתוכנית ההתנתקות, בעיקר מהיישוב כפר דרום.
אחוז הבתים צמודי הקרקע בעיר הוא מהגבוהים בערי ישראל. אשקלון היא העיר ה־13 בגודלה במדינת ישראל.

סטטיסטיקה ודמוגרפיה

עם זאת, ישנם אזורים בעיר המכונים בכינויים שונים. כך למשל, רסקו - אזור שהיה בעבר חלק מאפרידר וכיום חלק מהסיטי, שכונת הטייסים שהיא למעשה חלק מאפרידר (לאורך רחוב "הטייסים"), שכונת מגדל המים - כינוי לאזור המרכזי של אפרידר, בו עומד מגדל המים, שכונת רמת רפאלי שהיא למעשה שכונת רמת כרמים, שכונת הגולף היא השכונות ברנע ב' ו־ג'. כמו כן, ישנם שמות רבים שנקבעו בעבר ולאחר מכן שונו, כגון שכונת "גבעת ציון" שכונתה בעבר "שיכונים" על שמם של שיכוני העולים שנבנו בה, ושכונת "שמשון" שכונתה בעבר "עתיקות" על שם העתיקות שנמצאו בקרבתה (היום בפארק הלאומי).

שכונות העיר

באשקלון פועלים למעלה מ־50 מוסדות חינוך ובהם, המכללה האקדמית אשקלון. בשנת 2007 קיבלה המכללה הכרה כמוסד להשכלה גבוהה מטעם המועצה להשכלה גבוהה, ובהדרגה הוכרו חוגים נוספים שלה מבחינה אקדמית.
בעיר פועלים כ־38 בתי ספר יסודיים וכ־24 בתי ספר על־יסודיים. בעיר קיימים כחמישה בתי ספר ייעודיים, כגון בית הספר לאמנויות (כיתות א'–י"ב), ובית ספר אחד של החינוך המיוחד. כמו כן פועלת בעיר תוכנית תלמ"א – תוכנית לאומית למצוינות באנגלית, המביאה כ־60 מורים מארצות הברית לישראל למשך הקיץ כדי שילמדו אנגלית בבתי הספר. התלמידים נהנים ממגוון פעילויות באנגלית, ביניהן מופע קסמים, סדנת שפת סימנים, תיפוף וסדנאות אוכל.
בין השאר, בעיר פועלים ארבעה בתי ספר תיכוניים טכנולוגיים-מדעיים של רשת אורט ישראל, הוותיק מביניים, "אורט אפרידר" נוסד בשנת 1955. השניים האחרים הם, תיכון 4 שנתי עם מכללה טכנולוגית ע"ש רחביה אדיבי, תיכון 6 שנתי אורט מקיף א׳ ומקיף ומכללה ע"ש הנרי רונסון.
בנוסף, בעיר פועל מכון התורה והארץ – מכון למחקר, ליישום ולהסברה של המצוות התלויות בארץ, בו פועלים רבנים, מדענים ואגרונומים. ב־2001 הוקם באשקלון גרעין תורני בשם "אורות אשקלון". בראש הגרעין עומד הרב אופיר כהן ובמסגרתו פועלת בעיר גם ישיבת הסדר וכן גם ישיבה גבוהה.
בעיר קיים פרויקט עמ"ן (עיר מתנדבת נוער) של ג'וינט ישראל ומשרד החינוך, אשר מעודד נוער להתנדב. הפרויקט פועל בשיתוף עם מועצת הנוער העירונית ומשתתפים בו כ־51% מבני הנוער בעיר.
קיימים גם פרויקטים וארגוני נוער נוספים המקיימים פעילות לנוער.

תנועות נוער

חינוך

אַשְׁקְלוֹן היא עיר חוף במחוז הדרום בישראל, במישור החוף הדרומי, השוכנת בין הנגב לשפלה בקצה המערבי של חבל לכיש. העיר מונה כ־164,000 תושבים, השלישית בגודלה במחוז הדרום, וה־13 באוכלוסייתה במדינת ישראל. אשקלון היא העיר המערבית ביותר במדינת ישראל.
העיר הוקמה ב־1948 כמועצה מקומית, והוכרזה ב־1951 כמגדל־אשקלון. ב־1955 אוחדה עם המועצה המקומית אפרידר לרשות מקומית אחת שנקראה אשקלון.
העיר היא אחת מהעתיקות בעולם. היא בעלת היסטוריה של יותר מחמשת אלפים שנה ונמנית עם הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל העתיקה. אשקלון נזכרת לראשונה בספר יהושע: ”חמשת סרני פלשתים, העזתי, האשדודי האשקלוני”.
העיר חברה בארגון פורום ה-15.

ליבי פנקר

Libi Panker

הופעות בהשתתפות ליבי פנקר

ליבי פנקר - הופעות קרובות