רבקה גור הופעות 2025 • הזמנת כרטיסים, קופונים והנחות • LIVE
3,302 ארועי live כרגע
הופעות היום
#הופעות והצגות חנוכה 2025
הופעות חיות
סטנדאפ
הצגות
הצגות ילדים
הרצאות
אירועים לנשים
מסיבות
מחזמר
חזנות
עוד
הופעות היום
#הופעות והצגות חנוכה 2025
הופעות חיות
סטנדאפ
הצגות
הצגות ילדים
הרצאות
אירועים לנשים
מסיבות
מחזמר
חזנות
עוד
הופעות היום
#הופעות והצגות חנוכה 2025
הופעות חיות
סטנדאפ
הצגות
הצגות ילדים
הרצאות
אירועים לנשים
מסיבות
מחזמר
חזנות
עוד
לעקוב

רבקה גור

Rivka Gur
לעקוב
שימו -💓- נתוני ההופעות המוצגים עודכנו על ידי בינה מלאכותית מאתר המכירה המקורי. יתכנו טעויות ושינויים.
טיקצ'אק LIVE לא מוכרת כרטיסים למופע זה ולא לוקחת אחריות על המידע, המיקום המחירים או כל מידע אחר הקשור לאירוע!
יש לבדוק היטב באתר המכירה בפועל לפני הרכישה!
image
הרשמו לעדכונים והנחות על הופעות חדשות של רבקה גור!
לחצו "עקוב" כדי לקבל עדכונים ראשונים על השקת הופעות, כרטיסים, שוברי הנחה, וחשיפה בלעדית למתרחש מאחורי הקלעים. הצטרפו לחברים העוקבים אחרי רבקה גור בטיקצ'אק לייב.
לעקוב
הכל על רבקה גור
הכל על רבקה גור
רבקה גור (נולדה ב-12 בינואר 1935) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, מחזאית וסופרת ישראלית. מהשחקניות הבולטות בתיאטרון הישראלי, ושנותיה על הבמה מתפרשות על פני שבעה עשורים.
ביוגרפיה
רבקה גור (לבית ירחי) נולדה בירושלים. אביה נפטר טרם לידתה. לדבריה, כבר מגיל ארבע ידעה שהיא שחקנית. הבמה הראשונה שלה, הייתה שלושה ארגזים בשוק מחנה יהודה, ה"אמרגנית" הראשונה, סבתה נוסראת והקהל, באי השוק שערכו בימי רביעי את הקניות לשבת. ה"נאמברים" שהציגה בפניהם מנו קטעי שירה וריקוד משל השחקנית והזמרת כרמן מירנדה. בשנת 1952, בגיל 17, הצטרפה לגרעין המייסד של תיאטרון החובבים הירושלמי "מסך", בהנהלתו של שאר-ישוב אולסבאנגר. במסגרת "מסך", השתתפה במבחר הצגות, ביניהן: "פעמי אביב", "טרטיף", "אי הבנה", "מקצועה של הגברת וורן". ב-12 בינואר 2019, יום הולדתה ה־84, יצא לאור ספרה "היה הייתה ילדה" – סיפור חייה בדרכה אל בימת התיאטרון.
תיאטרון
במהלך השנים גילמה גור למעלה ממאה תפקידים בתיאטרון הרפרטוארי, הפרטי והפרינג', למבוגרים ולילדים. בשנת 1958 עברה לתל אביב והתקבלה לתיאטרון "אוהל", בו שיחקה שבע שנים. בד בבד שיחקה בתיאטרונים קטנים, ביניהם "התיאטרון הריאליסטי", בימת משה הלוי, תיאטרון "זוטא", התיאטרון של שחקן "אוהל", יהודה שחורי ואחרים. בשנת 1969 הקימה יחד עם אביבה גלי את תיאטרון "כיס", אותו ניהלו יחדיו. הצגתו הראשונה של התיאטרון הייתה "אוקסן וניקולט", מחזה מימי הביניים בעיבודה ובתרגומה של לאה גולדברג ובהשתתפותן של השחקניות פני ליוביץ ודבורה קסטלניץ והצמד סוזן ופראן. בין היוצרים שעבדו בתיאטרון "כיס": הבמאי פיטר פריי, השחקנית מרים ברנשטיין כהן והמוזיקאי שלמה גרוניך. בשנת 1963 נתבקשה להחליף את השחקנית ליא קניג בהצגה "סוף המירוץ" מאת פיטר יוסטינוב בתיאטרון הבימה. משנת 1982 גור היא שחקנית תיאטרון הבימה. על הישגיה בתחום המשחק זכתה בפרסים על שם השחקנים שמעון פינקל ורפאל קלצ'קין. במסגרת תיאטרונטו 1999 כתבה וביצעה את הצגת היחיד "פרחים לבתיה", עבורה קיבלה ציון לשבח מטעם תיאטרון הבימה. בהמשך כתבה וביצעה את "יום הולדת 42" בשיתוף עם השחקנית מיכל ורד (ציון לשבח מטעם תיאטרון "בית ליסין"). בשנת 2023 השתתפה בפסטיבל עכו עם הקומדיה השחורה "שעון החול", אותה גם כתבה. למדה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב אצל פרופ' נורית יערי, בחוגים בתולדות התיאטרון, דרמה יוונית והתיאטרון במאה ה-20.
קולנוע וטלוויזיה
לאורך השנים, השתתפה גור בסרטי קולנוע רבים. ביניהם: "הרשלה", "חתונה מאוחרת", "סיפור קצר", "חיים זה חיים" ו"הדקדוק הפנימי". כמו כן, בסרט הקצר "המשורר הלאומי" המבוסס על התסכית "תפסו את המרגל" מאת חנוך לוין. ב-2012 כיכבה בתפקיד ראשי בסרט "חיותה וברל" ("נורמה הפקות"), לצד יוסף כרמון, עבורו זכתה בפרס השחקנית הראשית המצטיינת בפסטיבל הקולנוע ירושלים והייתה מועמדת לפרס אופיר בקטגוריית השחקנית הראשית הטובה ביותר לשנה זו. ב-2018 הופיעה בתפקיד ראשי בסרטו של עמיחי גרינברג "העדות". באותה שנה הופיעה בתפקיד ראשי בסרטו של יצחק צפל ישורון "אלסקה". בשנת 2002 גילמה את אמו של טנצר בסדרה "שמש". בשנת 2003 החלה להשתתף בסדרת הילדים "הפיג'מות" בתפקיד גברת ברכה, עד לסיומה ב־2015. בנוסף, שיחקה בסרט הטלוויזיה "הדמעות של אמסלם". הופיעה עם יהונתן גפן בקלטת וידאו לילדים משיריו "איך שיר נולד". בשנת 2016 הוענק לרבקה גור פרס מפעל חיים מטעם אמ"י – איגוד אמני ישראל. בשנת 2018 החלה לגלם את סוניה טיטינסקי, אמו של אמנון טיטינסקי, בסדרה "קופה ראשית". בשנת 2020 שיחקה בסדרת הטלוויזיה "חזרות".
חיים אישיים
גור נישאה למעצב הבמה אנטול גורביץ', בהמשך השניים התגרשו. אם לבן וסבתא לנכדה.
מבחר סרטים בהשתתפותה
"שושק'ה" (2020) "הבלתי רשמיים" (2018) "אלסקה" (2018) "העדות" (2018) "חרדת הבמאי" (2016) "שבעה ימים" (2013) "חיותה וברל" (2012) "הדקדוק הפנימי" (2010) "הבשורה על פי אלוהים" (2004) "הביוגרפיה של בן" (2004) "הדמעות של אמסלם" (2003) "חיים זה חיים" (2002) "חתונה מאוחרת" (2001) "תסתכל לי בעיניים" (1999) "מקום ליד הים" (1988) "אהבה גנובה" (1986) "סופו של מילטון לוי" (1981) "מחבואים" (1980) "המשורר הלאומי" (1978) "הרשלה" (1977) "המטרה טיראן" (1968)
מבחר תוכניות טלוויזיה בהשתתפותה
"דודי ורעי" (1975) "ערוגות החשק" (הפרקים: "אוכלים ונוכלים" ו"חישוק ונישוק") "התזמורת" "לילה גוב" "מסיבת גן" (1989) "ייסורי אפרים" (1995) "האישה האחרת" (2001) "ארבעה בעקבות החג" (2001) "שמש" (2002) "הפיג'מות" (2003–2015) "הדמעות של אמסלם" (2003) "השיר שלנו" (2005) "העיר שלנו" (2007) "חקירה פנימית" (2008) "החיים זה לא הכל" (2010) "סברי מרנן" (2013–2019) "ג'ינג'י" (2015) "משפחה שולטת" (2016) "קופה ראשית" (2018–הווה) "קיבוצניקים" (2020) "סטוקהולם" (2020) "חזרות" (2020)
פרסים והוקרה
פרס פינקל מטעם תיאטרון "הבימה" (1989) פרס קלצ'קין מטעם תיאטרון "הבימה" פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה (1990) ציון לשבח עבור כתיבה והעלאת המחזה ליחיד "פרחים לבתיה" מטעם פסטיבל תיאטרונטו להצגות יחיד (1999) ציון לשבח מטעם תיאטרון בית ליסין במסגרת "פותחים מסך" 2 עבור קריאת המחזה "יום הולדת 42" (2001) פרס השחקנית הראשית המצטיינת בפסטיבל הקולנוע בירושלים, עבור תפקידה בסרט "חיותה וברל" (2012)
לצפייה בויקיפדיה
הכתבה משתמשת בתוכן מהערך רבקה גור וזמינה ברישיון יחוס-שיתוף זהה
רבקה גור (נולדה ב-12 בינואר 1935) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, מחזאית וסופרת ישראלית. מהשחקניות הבולטות בתיאטרון הישראלי, ושנותיה על הבמה מתפרשות על פני שבעה עשורים.
הכתבה משתמשת בתוכן מהערך רבקה גור וזמינה ברישיון יחוס-שיתוף זהה
ביוגרפיה
רבקה גור (לבית ירחי) נולדה בירושלים. אביה נפטר טרם לידתה. לדבריה, כבר מגיל ארבע ידעה שהיא שחקנית. הבמה הראשונה שלה, הייתה שלושה ארגזים בשוק מחנה יהודה, ה"אמרגנית" הראשונה, סבתה נוסראת והקהל, באי השוק שערכו בימי רביעי את הקניות לשבת. ה"נאמברים" שהציגה בפניהם מנו קטעי שירה וריקוד משל השחקנית והזמרת כרמן מירנדה. בשנת 1952, בגיל 17, הצטרפה לגרעין המייסד של תיאטרון החובבים הירושלמי "מסך", בהנהלתו של שאר-ישוב אולסבאנגר. במסגרת "מסך", השתתפה במבחר הצגות, ביניהן: "פעמי אביב", "טרטיף", "אי הבנה", "מקצועה של הגברת וורן". ב-12 בינואר 2019, יום הולדתה ה־84, יצא לאור ספרה "היה הייתה ילדה" – סיפור חייה בדרכה אל בימת התיאטרון.
תיאטרון
במהלך השנים גילמה גור למעלה ממאה תפקידים בתיאטרון הרפרטוארי, הפרטי והפרינג', למבוגרים ולילדים. בשנת 1958 עברה לתל אביב והתקבלה לתיאטרון "אוהל", בו שיחקה שבע שנים. בד בבד שיחקה בתיאטרונים קטנים, ביניהם "התיאטרון הריאליסטי", בימת משה הלוי, תיאטרון "זוטא", התיאטרון של שחקן "אוהל", יהודה שחורי ואחרים. בשנת 1969 הקימה יחד עם אביבה גלי את תיאטרון "כיס", אותו ניהלו יחדיו. הצגתו הראשונה של התיאטרון הייתה "אוקסן וניקולט", מחזה מימי הביניים בעיבודה ובתרגומה של לאה גולדברג ובהשתתפותן של השחקניות פני ליוביץ ודבורה קסטלניץ והצמד סוזן ופראן. בין היוצרים שעבדו בתיאטרון "כיס": הבמאי פיטר פריי, השחקנית מרים ברנשטיין כהן והמוזיקאי שלמה גרוניך. בשנת 1963 נתבקשה להחליף את השחקנית ליא קניג בהצגה "סוף המירוץ" מאת פיטר יוסטינוב בתיאטרון הבימה. משנת 1982 גור היא שחקנית תיאטרון הבימה. על הישגיה בתחום המשחק זכתה בפרסים על שם השחקנים שמעון פינקל ורפאל קלצ'קין. במסגרת תיאטרונטו 1999 כתבה וביצעה את הצגת היחיד "פרחים לבתיה", עבורה קיבלה ציון לשבח מטעם תיאטרון הבימה. בהמשך כתבה וביצעה את "יום הולדת 42" בשיתוף עם השחקנית מיכל ורד (ציון לשבח מטעם תיאטרון "בית ליסין"). בשנת 2023 השתתפה בפסטיבל עכו עם הקומדיה השחורה "שעון החול", אותה גם כתבה. למדה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב אצל פרופ' נורית יערי, בחוגים בתולדות התיאטרון, דרמה יוונית והתיאטרון במאה ה-20.
קולנוע וטלוויזיה
לאורך השנים, השתתפה גור בסרטי קולנוע רבים. ביניהם: "הרשלה", "חתונה מאוחרת", "סיפור קצר", "חיים זה חיים" ו"הדקדוק הפנימי". כמו כן, בסרט הקצר "המשורר הלאומי" המבוסס על התסכית "תפסו את המרגל" מאת חנוך לוין. ב-2012 כיכבה בתפקיד ראשי בסרט "חיותה וברל" ("נורמה הפקות"), לצד יוסף כרמון, עבורו זכתה בפרס השחקנית הראשית המצטיינת בפסטיבל הקולנוע ירושלים והייתה מועמדת לפרס אופיר בקטגוריית השחקנית הראשית הטובה ביותר לשנה זו. ב-2018 הופיעה בתפקיד ראשי בסרטו של עמיחי גרינברג "העדות". באותה שנה הופיעה בתפקיד ראשי בסרטו של יצחק צפל ישורון "אלסקה". בשנת 2002 גילמה את אמו של טנצר בסדרה "שמש". בשנת 2003 החלה להשתתף בסדרת הילדים "הפיג'מות" בתפקיד גברת ברכה, עד לסיומה ב־2015. בנוסף, שיחקה בסרט הטלוויזיה "הדמעות של אמסלם". הופיעה עם יהונתן גפן בקלטת וידאו לילדים משיריו "איך שיר נולד". בשנת 2016 הוענק לרבקה גור פרס מפעל חיים מטעם אמ"י – איגוד אמני ישראל. בשנת 2018 החלה לגלם את סוניה טיטינסקי, אמו של אמנון טיטינסקי, בסדרה "קופה ראשית". בשנת 2020 שיחקה בסדרת הטלוויזיה "חזרות".
חיים אישיים
גור נישאה למעצב הבמה אנטול גורביץ', בהמשך השניים התגרשו. אם לבן וסבתא לנכדה.
מבחר סרטים בהשתתפותה
"שושק'ה" (2020) "הבלתי רשמיים" (2018) "אלסקה" (2018) "העדות" (2018) "חרדת הבמאי" (2016) "שבעה ימים" (2013) "חיותה וברל" (2012) "הדקדוק הפנימי" (2010) "הבשורה על פי אלוהים" (2004) "הביוגרפיה של בן" (2004) "הדמעות של אמסלם" (2003) "חיים זה חיים" (2002) "חתונה מאוחרת" (2001) "תסתכל לי בעיניים" (1999) "מקום ליד הים" (1988) "אהבה גנובה" (1986) "סופו של מילטון לוי" (1981) "מחבואים" (1980) "המשורר הלאומי" (1978) "הרשלה" (1977) "המטרה טיראן" (1968)
מבחר תוכניות טלוויזיה בהשתתפותה
"דודי ורעי" (1975) "ערוגות החשק" (הפרקים: "אוכלים ונוכלים" ו"חישוק ונישוק") "התזמורת" "לילה גוב" "מסיבת גן" (1989) "ייסורי אפרים" (1995) "האישה האחרת" (2001) "ארבעה בעקבות החג" (2001) "שמש" (2002) "הפיג'מות" (2003–2015) "הדמעות של אמסלם" (2003) "השיר שלנו" (2005) "העיר שלנו" (2007) "חקירה פנימית" (2008) "החיים זה לא הכל" (2010) "סברי מרנן" (2013–2019) "ג'ינג'י" (2015) "משפחה שולטת" (2016) "קופה ראשית" (2018–הווה) "קיבוצניקים" (2020) "סטוקהולם" (2020) "חזרות" (2020)
פרסים והוקרה
פרס פינקל מטעם תיאטרון "הבימה" (1989) פרס קלצ'קין מטעם תיאטרון "הבימה" פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה (1990) ציון לשבח עבור כתיבה והעלאת המחזה ליחיד "פרחים לבתיה" מטעם פסטיבל תיאטרונטו להצגות יחיד (1999) ציון לשבח מטעם תיאטרון בית ליסין במסגרת "פותחים מסך" 2 עבור קריאת המחזה "יום הולדת 42" (2001) פרס השחקנית הראשית המצטיינת בפסטיבל הקולנוע בירושלים, עבור תפקידה בסרט "חיותה וברל" (2012)
לצפייה בויקיפדיה
עקבו אחר טיקצאק ב:
© 2025 Tickchak, Inc.
השימוש באתר מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות טיקצ'אק LIVE הינו מיזם להנגשת התרבות בישראל לקהל הרחב. באתר מוצגים הופעות ואירועים הנאגרים באופן אוטמטי ללא בדיקה ומועברים לאתר המכירה המקורי. נתוני ההופעות אינם באחריות טיקצ'אק
שימו -💓- נתוני ההופעות המוצגים עודכנו על ידי בינה מלאכותית מאתר המכירה המקורי. יתכנו טעויות ושינויים.
טיקצ'אק LIVE לא מוכרת כרטיסים למופע זה ולא לוקחת אחריות על המידע, המיקום המחירים או כל מידע אחר הקשור לאירוע!
יש לבדוק היטב באתר המכירה בפועל לפני הרכישה!
image
הרשמו לעדכונים והנחות על הופעות חדשות של רבקה גור!
לחצו "עקוב" כדי לקבל עדכונים ראשונים על השקת הופעות, כרטיסים, שוברי הנחה, וחשיפה בלעדית למתרחש מאחורי הקלעים. הצטרפו לחברים העוקבים אחרי רבקה גור בטיקצ'אק לייב.
לעקוב
הכל על רבקה גור
הכל על רבקה גור
רבקה גור (נולדה ב-12 בינואר 1935) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, מחזאית וסופרת ישראלית. מהשחקניות הבולטות בתיאטרון הישראלי, ושנותיה על הבמה מתפרשות על פני שבעה עשורים.
ביוגרפיה
רבקה גור (לבית ירחי) נולדה בירושלים. אביה נפטר טרם לידתה. לדבריה, כבר מגיל ארבע ידעה שהיא שחקנית. הבמה הראשונה שלה, הייתה שלושה ארגזים בשוק מחנה יהודה, ה"אמרגנית" הראשונה, סבתה נוסראת והקהל, באי השוק שערכו בימי רביעי את הקניות לשבת. ה"נאמברים" שהציגה בפניהם מנו קטעי שירה וריקוד משל השחקנית והזמרת כרמן מירנדה. בשנת 1952, בגיל 17, הצטרפה לגרעין המייסד של תיאטרון החובבים הירושלמי "מסך", בהנהלתו של שאר-ישוב אולסבאנגר. במסגרת "מסך", השתתפה במבחר הצגות, ביניהן: "פעמי אביב", "טרטיף", "אי הבנה", "מקצועה של הגברת וורן". ב-12 בינואר 2019, יום הולדתה ה־84, יצא לאור ספרה "היה הייתה ילדה" – סיפור חייה בדרכה אל בימת התיאטרון.
תיאטרון
במהלך השנים גילמה גור למעלה ממאה תפקידים בתיאטרון הרפרטוארי, הפרטי והפרינג', למבוגרים ולילדים. בשנת 1958 עברה לתל אביב והתקבלה לתיאטרון "אוהל", בו שיחקה שבע שנים. בד בבד שיחקה בתיאטרונים קטנים, ביניהם "התיאטרון הריאליסטי", בימת משה הלוי, תיאטרון "זוטא", התיאטרון של שחקן "אוהל", יהודה שחורי ואחרים. בשנת 1969 הקימה יחד עם אביבה גלי את תיאטרון "כיס", אותו ניהלו יחדיו. הצגתו הראשונה של התיאטרון הייתה "אוקסן וניקולט", מחזה מימי הביניים בעיבודה ובתרגומה של לאה גולדברג ובהשתתפותן של השחקניות פני ליוביץ ודבורה קסטלניץ והצמד סוזן ופראן. בין היוצרים שעבדו בתיאטרון "כיס": הבמאי פיטר פריי, השחקנית מרים ברנשטיין כהן והמוזיקאי שלמה גרוניך. בשנת 1963 נתבקשה להחליף את השחקנית ליא קניג בהצגה "סוף המירוץ" מאת פיטר יוסטינוב בתיאטרון הבימה. משנת 1982 גור היא שחקנית תיאטרון הבימה. על הישגיה בתחום המשחק זכתה בפרסים על שם השחקנים שמעון פינקל ורפאל קלצ'קין. במסגרת תיאטרונטו 1999 כתבה וביצעה את הצגת היחיד "פרחים לבתיה", עבורה קיבלה ציון לשבח מטעם תיאטרון הבימה. בהמשך כתבה וביצעה את "יום הולדת 42" בשיתוף עם השחקנית מיכל ורד (ציון לשבח מטעם תיאטרון "בית ליסין"). בשנת 2023 השתתפה בפסטיבל עכו עם הקומדיה השחורה "שעון החול", אותה גם כתבה. למדה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב אצל פרופ' נורית יערי, בחוגים בתולדות התיאטרון, דרמה יוונית והתיאטרון במאה ה-20.
קולנוע וטלוויזיה
לאורך השנים, השתתפה גור בסרטי קולנוע רבים. ביניהם: "הרשלה", "חתונה מאוחרת", "סיפור קצר", "חיים זה חיים" ו"הדקדוק הפנימי". כמו כן, בסרט הקצר "המשורר הלאומי" המבוסס על התסכית "תפסו את המרגל" מאת חנוך לוין. ב-2012 כיכבה בתפקיד ראשי בסרט "חיותה וברל" ("נורמה הפקות"), לצד יוסף כרמון, עבורו זכתה בפרס השחקנית הראשית המצטיינת בפסטיבל הקולנוע ירושלים והייתה מועמדת לפרס אופיר בקטגוריית השחקנית הראשית הטובה ביותר לשנה זו. ב-2018 הופיעה בתפקיד ראשי בסרטו של עמיחי גרינברג "העדות". באותה שנה הופיעה בתפקיד ראשי בסרטו של יצחק צפל ישורון "אלסקה". בשנת 2002 גילמה את אמו של טנצר בסדרה "שמש". בשנת 2003 החלה להשתתף בסדרת הילדים "הפיג'מות" בתפקיד גברת ברכה, עד לסיומה ב־2015. בנוסף, שיחקה בסרט הטלוויזיה "הדמעות של אמסלם". הופיעה עם יהונתן גפן בקלטת וידאו לילדים משיריו "איך שיר נולד". בשנת 2016 הוענק לרבקה גור פרס מפעל חיים מטעם אמ"י – איגוד אמני ישראל. בשנת 2018 החלה לגלם את סוניה טיטינסקי, אמו של אמנון טיטינסקי, בסדרה "קופה ראשית". בשנת 2020 שיחקה בסדרת הטלוויזיה "חזרות".
חיים אישיים
גור נישאה למעצב הבמה אנטול גורביץ', בהמשך השניים התגרשו. אם לבן וסבתא לנכדה.
מבחר סרטים בהשתתפותה
"שושק'ה" (2020) "הבלתי רשמיים" (2018) "אלסקה" (2018) "העדות" (2018) "חרדת הבמאי" (2016) "שבעה ימים" (2013) "חיותה וברל" (2012) "הדקדוק הפנימי" (2010) "הבשורה על פי אלוהים" (2004) "הביוגרפיה של בן" (2004) "הדמעות של אמסלם" (2003) "חיים זה חיים" (2002) "חתונה מאוחרת" (2001) "תסתכל לי בעיניים" (1999) "מקום ליד הים" (1988) "אהבה גנובה" (1986) "סופו של מילטון לוי" (1981) "מחבואים" (1980) "המשורר הלאומי" (1978) "הרשלה" (1977) "המטרה טיראן" (1968)
מבחר תוכניות טלוויזיה בהשתתפותה
"דודי ורעי" (1975) "ערוגות החשק" (הפרקים: "אוכלים ונוכלים" ו"חישוק ונישוק") "התזמורת" "לילה גוב" "מסיבת גן" (1989) "ייסורי אפרים" (1995) "האישה האחרת" (2001) "ארבעה בעקבות החג" (2001) "שמש" (2002) "הפיג'מות" (2003–2015) "הדמעות של אמסלם" (2003) "השיר שלנו" (2005) "העיר שלנו" (2007) "חקירה פנימית" (2008) "החיים זה לא הכל" (2010) "סברי מרנן" (2013–2019) "ג'ינג'י" (2015) "משפחה שולטת" (2016) "קופה ראשית" (2018–הווה) "קיבוצניקים" (2020) "סטוקהולם" (2020) "חזרות" (2020)
פרסים והוקרה
פרס פינקל מטעם תיאטרון "הבימה" (1989) פרס קלצ'קין מטעם תיאטרון "הבימה" פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה (1990) ציון לשבח עבור כתיבה והעלאת המחזה ליחיד "פרחים לבתיה" מטעם פסטיבל תיאטרונטו להצגות יחיד (1999) ציון לשבח מטעם תיאטרון בית ליסין במסגרת "פותחים מסך" 2 עבור קריאת המחזה "יום הולדת 42" (2001) פרס השחקנית הראשית המצטיינת בפסטיבל הקולנוע בירושלים, עבור תפקידה בסרט "חיותה וברל" (2012)
לצפייה בויקיפדיה
הכתבה משתמשת בתוכן מהערך רבקה גור וזמינה ברישיון יחוס-שיתוף זהה
רבקה גור (נולדה ב-12 בינואר 1935) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, מחזאית וסופרת ישראלית. מהשחקניות הבולטות בתיאטרון הישראלי, ושנותיה על הבמה מתפרשות על פני שבעה עשורים.
הכתבה משתמשת בתוכן מהערך רבקה גור וזמינה ברישיון יחוס-שיתוף זהה
ביוגרפיה
רבקה גור (לבית ירחי) נולדה בירושלים. אביה נפטר טרם לידתה. לדבריה, כבר מגיל ארבע ידעה שהיא שחקנית. הבמה הראשונה שלה, הייתה שלושה ארגזים בשוק מחנה יהודה, ה"אמרגנית" הראשונה, סבתה נוסראת והקהל, באי השוק שערכו בימי רביעי את הקניות לשבת. ה"נאמברים" שהציגה בפניהם מנו קטעי שירה וריקוד משל השחקנית והזמרת כרמן מירנדה. בשנת 1952, בגיל 17, הצטרפה לגרעין המייסד של תיאטרון החובבים הירושלמי "מסך", בהנהלתו של שאר-ישוב אולסבאנגר. במסגרת "מסך", השתתפה במבחר הצגות, ביניהן: "פעמי אביב", "טרטיף", "אי הבנה", "מקצועה של הגברת וורן". ב-12 בינואר 2019, יום הולדתה ה־84, יצא לאור ספרה "היה הייתה ילדה" – סיפור חייה בדרכה אל בימת התיאטרון.
תיאטרון
במהלך השנים גילמה גור למעלה ממאה תפקידים בתיאטרון הרפרטוארי, הפרטי והפרינג', למבוגרים ולילדים. בשנת 1958 עברה לתל אביב והתקבלה לתיאטרון "אוהל", בו שיחקה שבע שנים. בד בבד שיחקה בתיאטרונים קטנים, ביניהם "התיאטרון הריאליסטי", בימת משה הלוי, תיאטרון "זוטא", התיאטרון של שחקן "אוהל", יהודה שחורי ואחרים. בשנת 1969 הקימה יחד עם אביבה גלי את תיאטרון "כיס", אותו ניהלו יחדיו. הצגתו הראשונה של התיאטרון הייתה "אוקסן וניקולט", מחזה מימי הביניים בעיבודה ובתרגומה של לאה גולדברג ובהשתתפותן של השחקניות פני ליוביץ ודבורה קסטלניץ והצמד סוזן ופראן. בין היוצרים שעבדו בתיאטרון "כיס": הבמאי פיטר פריי, השחקנית מרים ברנשטיין כהן והמוזיקאי שלמה גרוניך. בשנת 1963 נתבקשה להחליף את השחקנית ליא קניג בהצגה "סוף המירוץ" מאת פיטר יוסטינוב בתיאטרון הבימה. משנת 1982 גור היא שחקנית תיאטרון הבימה. על הישגיה בתחום המשחק זכתה בפרסים על שם השחקנים שמעון פינקל ורפאל קלצ'קין. במסגרת תיאטרונטו 1999 כתבה וביצעה את הצגת היחיד "פרחים לבתיה", עבורה קיבלה ציון לשבח מטעם תיאטרון הבימה. בהמשך כתבה וביצעה את "יום הולדת 42" בשיתוף עם השחקנית מיכל ורד (ציון לשבח מטעם תיאטרון "בית ליסין"). בשנת 2023 השתתפה בפסטיבל עכו עם הקומדיה השחורה "שעון החול", אותה גם כתבה. למדה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב אצל פרופ' נורית יערי, בחוגים בתולדות התיאטרון, דרמה יוונית והתיאטרון במאה ה-20.
קולנוע וטלוויזיה
לאורך השנים, השתתפה גור בסרטי קולנוע רבים. ביניהם: "הרשלה", "חתונה מאוחרת", "סיפור קצר", "חיים זה חיים" ו"הדקדוק הפנימי". כמו כן, בסרט הקצר "המשורר הלאומי" המבוסס על התסכית "תפסו את המרגל" מאת חנוך לוין. ב-2012 כיכבה בתפקיד ראשי בסרט "חיותה וברל" ("נורמה הפקות"), לצד יוסף כרמון, עבורו זכתה בפרס השחקנית הראשית המצטיינת בפסטיבל הקולנוע ירושלים והייתה מועמדת לפרס אופיר בקטגוריית השחקנית הראשית הטובה ביותר לשנה זו. ב-2018 הופיעה בתפקיד ראשי בסרטו של עמיחי גרינברג "העדות". באותה שנה הופיעה בתפקיד ראשי בסרטו של יצחק צפל ישורון "אלסקה". בשנת 2002 גילמה את אמו של טנצר בסדרה "שמש". בשנת 2003 החלה להשתתף בסדרת הילדים "הפיג'מות" בתפקיד גברת ברכה, עד לסיומה ב־2015. בנוסף, שיחקה בסרט הטלוויזיה "הדמעות של אמסלם". הופיעה עם יהונתן גפן בקלטת וידאו לילדים משיריו "איך שיר נולד". בשנת 2016 הוענק לרבקה גור פרס מפעל חיים מטעם אמ"י – איגוד אמני ישראל. בשנת 2018 החלה לגלם את סוניה טיטינסקי, אמו של אמנון טיטינסקי, בסדרה "קופה ראשית". בשנת 2020 שיחקה בסדרת הטלוויזיה "חזרות".
חיים אישיים
גור נישאה למעצב הבמה אנטול גורביץ', בהמשך השניים התגרשו. אם לבן וסבתא לנכדה.
מבחר סרטים בהשתתפותה
"שושק'ה" (2020) "הבלתי רשמיים" (2018) "אלסקה" (2018) "העדות" (2018) "חרדת הבמאי" (2016) "שבעה ימים" (2013) "חיותה וברל" (2012) "הדקדוק הפנימי" (2010) "הבשורה על פי אלוהים" (2004) "הביוגרפיה של בן" (2004) "הדמעות של אמסלם" (2003) "חיים זה חיים" (2002) "חתונה מאוחרת" (2001) "תסתכל לי בעיניים" (1999) "מקום ליד הים" (1988) "אהבה גנובה" (1986) "סופו של מילטון לוי" (1981) "מחבואים" (1980) "המשורר הלאומי" (1978) "הרשלה" (1977) "המטרה טיראן" (1968)
מבחר תוכניות טלוויזיה בהשתתפותה
"דודי ורעי" (1975) "ערוגות החשק" (הפרקים: "אוכלים ונוכלים" ו"חישוק ונישוק") "התזמורת" "לילה גוב" "מסיבת גן" (1989) "ייסורי אפרים" (1995) "האישה האחרת" (2001) "ארבעה בעקבות החג" (2001) "שמש" (2002) "הפיג'מות" (2003–2015) "הדמעות של אמסלם" (2003) "השיר שלנו" (2005) "העיר שלנו" (2007) "חקירה פנימית" (2008) "החיים זה לא הכל" (2010) "סברי מרנן" (2013–2019) "ג'ינג'י" (2015) "משפחה שולטת" (2016) "קופה ראשית" (2018–הווה) "קיבוצניקים" (2020) "סטוקהולם" (2020) "חזרות" (2020)
פרסים והוקרה
פרס פינקל מטעם תיאטרון "הבימה" (1989) פרס קלצ'קין מטעם תיאטרון "הבימה" פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה (1990) ציון לשבח עבור כתיבה והעלאת המחזה ליחיד "פרחים לבתיה" מטעם פסטיבל תיאטרונטו להצגות יחיד (1999) ציון לשבח מטעם תיאטרון בית ליסין במסגרת "פותחים מסך" 2 עבור קריאת המחזה "יום הולדת 42" (2001) פרס השחקנית הראשית המצטיינת בפסטיבל הקולנוע בירושלים, עבור תפקידה בסרט "חיותה וברל" (2012)
לצפייה בויקיפדיה
עקבו אחר טיקצאק ב:
© 2025 Tickchak, Inc.
השימוש באתר מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות טיקצ'אק LIVE הינו מיזם להנגשת התרבות בישראל לקהל הרחב. באתר מוצגים הופעות ואירועים הנאגרים באופן אוטמטי ללא בדיקה ומועברים לאתר המכירה המקורי. נתוני ההופעות אינם באחריות טיקצ'אק