מערת צדקיהו ירושלים

מערת צדקיהו היא מערת ענק, החצובה כולה בסלע הגיר הקשה האופייני לעיר העתיקה. שטחה הוא כ-9,000 מ"ר, אורכה הוא כ-300 מטרים, רוחבה המרבי כ-100 מטרים, וגובהה המרבי כ-15 מטרים. פתחה היחיד של המערה קטן יחסית, והוא שוכן בין שער שכם לשער הפרחים. המערה משתרעת מתחת לבתי הרובע המוסלמי, בין חומות ירושלים הצפוניות עד אזור רחוב ויה דולורוזה שברובע המוסלמי, מצפון להר הבית. נראה כי היה המשך למערה מצד דרום-מזרח, אך הוא חסום במפולות סלעים, ויש המשערים כי המערה הגיעה בעבר עד להר הבית. המערה חצובה בעומק של תשעה מטרים מתחת לבתים שנבנו מעליה, והיא מחולקת לחללים ולאולמות גדולים. בעומק המערה נובע נביעה קטנה, אם כי ייתכן כי זוהי תעלת ניקוז שניזוקה בעת חציבת המערה ומימיה זולגים פנימה. על קירות המערה ניתן להבחין בסימני חציבה, וכן בכתובות גראפיטי מהעת החדשה, בערבית, אנגלית, יוונית וארמנית (אחת הכתובות, למשל, היא: "W. E. Blackstone Jan. 1889").

מערת צדקיהו הייתה בתחילתה מערה טבעית קטנה, כפי שמעיד פתחה, שהוא המרכיב הטבעי היחיד בה. המערה הפכה מחצבה, וחללה רחב הממדים נוצר בעקבות פעולות החציבה הרבות שנערכו בה במשך מאות שנים. החללים במערה מופרדים בקירות ובזקיפי סלע אומנות שהשאירו החוצבים כדי לתמוך בתקרת המערה עם התקדמות החציבה והעמקתה. מפלס רצפת המערה יורד מעט ככל שמתרחקים מן הפתח, ונראה כי היא הועמקה כך עם השנים, כדי למנוע ערעור של יסודות בתי העיר שמעל למערה. מפלס אולם הכניסה למערה היום גבוה בהרבה משהיה בעבר, בעקבות הצטברות שפכי עפר ופסולת שלא פונו ממנו.

מסורת יהודית, שמופיעה לראשונה במפורש במקורות מן המאה ה-16, קושרת את המערה לבריחת צדקיהו, מלכהּ האחרון של ממלכת יהודה, אל ערבות יריחו מירושלים הבוערת מפני צבא בבל. האירוע מתואר בספר ירמיהו, פרק נ"ב: על פי מסורת זו, הייתה המערה מפולשת משני צדיה, ולכן יכול היה צדקיהו להסתתר בה ולברוח דרכה, כמובא אצל רש"י בפירושו לספר יחזקאל: המסורת היהודית אף קושרת את המעיין הנובע בבטן המערה לדמעותיו של המלך העיוור, הנוטפות שם עד היום מצער חורבנה של ירושלים. בשל כך הוא נקרא 'מעיין דמעות צדקיהו'. למרות זאת, לא ניתן להתחקות בוודאות אחר הזמן המדויק בה החלה המערה להיקרא על שם צדקיהו המלך. השם האנגלי של המערה הוא "מחצבות המלך שלמה" (King Solomon's Quarries), המקדים את תיארוך המערה לימי שלמה המלך, כ-300 שנה לפני ימי צדקיהו. בערבים היא נקראת מערת שלמה ומכונה גם בשמות "מערת המלכים" או "מערת קורח". השם הראשון מושפע מן השם האנגלי, המייחס את המערה לשלמה המלך, ואילו השם השני מבוסס על פולקלור מקומי, המזהה את המערה עם המקום בו נקברו קורח ועדתו, לאחר שהאדמה בלעה אותם. כך או כך, נראה כי זיהוי המערה עם מלכים שונים קשור בכך שסוג אבן הגיר בה נקרא 'מֵלֶכֶּה'. אבן זו נוחה לחציבה, עמידה בפגעי מזג האוויר, ומתקשה במגע עם אוויר על ידי ציפוי טבעי בנארי, כראוי למבני מלכות.

רבים מחברי 'הקרן לחקר ארץ ישראל', שחקרו את מערת צדקיהו במאה ה-19 ותיארכו אותה לימי שלמה המלך, היו חברי מסדר הבונים החופשיים. שלמה נחשב לאביו הרוחני של המסדר, והוא אף מכונה "הבונה החופשי הראשון". בשל כך, הציע צ'ארלס וורן, חבר הקרן ובונה חופשי לקיים את הטקס השנתי של הלשכה הירושלמית באולם הגדול ביותר במערה. לצורך האישור, קיים וורן פגישות עם פקידי ממשל עות'מאניים, שהיו אף הם חברים במסדר. במשך שנים רבות התקיימו באולם זה טקסים שונים, ולכן הוא נקרא עד היום בשם 'אולם הבונים החופשיים'. פעילות הבונים החופשיים במערת צדקיהו נקטעה עם חלוקת ירושלים בשנת 1948, ושבה לסדרה רק לאחר מלחמת ששת הימים.

המשורר יהודה עמיחי הקדיש למערה את השיר 'מערת צדקיהו', בו כתב בין היתר: במערכון "שבת שלום" של הגשש החיוור מספר מיסייה לוי את חלומו לחכם מרדכי ובו הוא טס במטוס ללא כנפיים במערת צדקיהו. ב-2012 ביקר במערה הזמר מתיסיהו. המערה שימשה אותו לצילומי הקליפ של הסינגל "SUNSHINE". בניגוד לכל הקליפ, שבו הוא מופיע בגילוי ראש, במערה הוא מופיע עם כיפה על ראשו.

חצר המטרה

יהוסף שוורץ, תבואות הארץ ירושלים 1840, פרק ז' עמ' 336 הרב שאול הורנשטיין, גבעת שאול, ירושלים 1878, עמוד 9 ברטה ספפורד, ירושלים שלנו, קורות המושבה האמריקאית בירושלים, הוצאת אריאל, ירושלים 1992, עמ' 107 נחמן אביגד, העיר העליונה של ירושלים, ירושלים 1980, עמ' 134 מאיר בן דב, מערת צדקיהו, פרסום החברה לפיתוח מזרח ירושלים, ללא תאריך דן בהט, ירושלים אוסף מקורות, ירושלים 1992, עמ' 238 גבריאל ברקאי, מערת צדקיהו, ההיבט הארכאולוגי, בתוך אריאל 43, ירושלים 1986, עמ' 102 רמי יזרעאל, "מערת צדקיהו", אריאל גיליון 43, ירושלים 1986, עמ' 99