השוטר אזולאי

קישון כתב את התסריט במיוחד למידתו של שייקה אופיר, כהרחבה לדמות השוטר השלומיאלי, התמים וטוב הלב (שעד לסרט זה - היה חסר שם), שאותה גילם אופיר בשניים מסרטיו הקודמים של קישון, "ארבינקא" (1967) ו"תעלת בלאומילך" (1969). לצידו של אופיר מופיעים בסרט כמה משחקניו הקבועים של קישון: זהרירה חריפאי ואבנר חזקיהו, כשלצידם ניצה שאול, איצקו רחמימוב ויוסף שילוח. את הפסקול ואת שיר הנושא של הסרט, "בלדה לשוטר", הלחינה נורית הירש. אהוד מנור כתב את מילות שיר הנושא, ואושיק לוי מבצע אותו בפסקול הסרט.

"השוטר אזולאי" מתאר את חייו של אברהם אזולאי (שייקה אופיר), שוטר ביפו, אשר במשך כל עשרים שנות שירותו במשטרה נותר שוטר פשוט בדרגת רב-שוטר. הסיבה העיקרית לכך היא כישלונותיו החוזרים בביצוע משימות שיטור פשוטות הנובעים מתמימותו וטוב לבו. אזולאי אינו מבחין בפריצות המתרחשות במשמרתו, מתקשה בביצוע מעצרים בשל לבו הרחום, ונכון להאמין לסיפורים כוזבים בעליל של הפושעים בהם הוא נתקל. כישלונותיו החוזרים של אזולאי מביאים את מפקד התחנה, פקד לפקוביץ' (אבנר חזקיהו), ומפקדו הישיר, הסמל בז'רנו (איצקו רחמימוב), למסקנה כי אין לחדש את חוזה העסקתו, אף שלבם נכמר עליו. בינתיים, אזולאי מתאהב בזונת רחוב בשם מימי (ניצה שאול). אזולאי לוקח מהתחנה את תמונתה של מימי ומטמין אותה בארנקו. אזולאי נשוי לבטי (זהרירה חריפאי), אישה חולנית ומנועה מללדת, ויחסיהם דומים יותר ליחסים בין בן ואם מאשר ליחסים בין בעל לאישה. בטי מוצאת את תמונתה של מימי וקורעת אותה בעלבון, אך אזולאי מדביק את התמונה מחדש בחשאי. בתקופה זו אזולאי לעיתים חולם בהקיץ על רגעי חתונה עם מימי. כאשר פקד לפקוביץ' רומז לאזולאי כי הוא עומד בפני הדחה, הוא מנסה בכל כוחו לרשום לזכותו הישג שיותיר אותו במשטרה ומקפיד להביא ללפקוביץ' שקית בורקס שאפתה בטי, אשתו. ללא ידיעתו של אזולאי, מתגייסים לעזרתו פושעי השטח הגדול ביפו, ובראשם עאמר (יוסף שילוח), המחליטים לביים מעשה פשע, אותו לכאורה יחשוף אזולאי, ובכך יימנעו פיטוריו. אף על פי שאזולאי התמים והשלומיאל מתקשה בחשיפת מעשה הפשע המבוים על אף הרמזים הגסים שמותירים לו הפושעים, הוא בסוף "מצליח לסכל" את מעשה הפשע וזוכה בפעם הראשונה להערכת עמיתיו ומפקדיו. חוזהו של אזולאי לא מחודש אך הוא מקודם בשתי דרגות כאות להערכה, וכך הוא אמנם לא ממשיך בשירות המשטרה, אך פורש עם דרגה אשר מבטיחה לו פנסיה גבוהה יותר. סצנת הסיום של הסרט נחשבת בעיני רבים אחת הסצנות המרגשות ביותר בקולנוע הישראלי. אזולאי יוצא מבניין מטה המשטרה (כיום מלון סטאי, ביפו) כשלצידו נמצאים בטי, אלברט ומשיח, הוא עוצר בסמוך למגרש המסדרים בזמן שבו מבצעים השוטרים הטירונים חזרה לתרגילי סדר בפיקוד בז'רנו. כאשר הם חולפים על פניו, הם מצדיעים לכיוונו, אזולאי שרואה בהצדעה המיועדת אליו כאות והערכה, מצדיע בחזרה ובהתרגשות רבה עד כדי בכי.

אופיר גילם את אזולאי כאדם בדרך ללא מוצא: לכוד בנישואים לא מאושרים ותחת לחץ מתמיד, פנימי וחיצוני, לעשות את הדבר האחד שהוא אינו רוצה ואינו יכול לעשות: ללמוד את חוקי המשחק שבאמצעותם אנשים מתקדמים בחיים. אזולאי מפגין בכמה מקרים את יכולתו לדבר עם אנשים שונים בשפתם. הוא מפגין שליטה בצרפתית כאשר הוא מדריך שוטרים אורחים מצרפת שבאו לבקר במטה המשטרה. כאשר באים השוטרים לפזר הפגנה של חרדים, הוא פונה אל החרדים ביידיש ומפגין את בקיאותו בתנ"ך, ובכך הופך את ההפגנה האלימה לשיח חכמים. פעם אחר פעם הוא מפגין את יכולתו לראות את האדם שמאחרי התפקיד: הפושע, הזונה, או המפגין הם עבורו בני אדם כמותו, לא ישויות אנונימיות. תפישת עולמו הפסימית של קישון מתבטאת בזיהוי שלו בין "התקדמות בחיים" ובין רמיסתם של אנשים אחרים. אזולאי של אופיר אינו מסוגל לכך. הוא מעדיף לסייר בלילות כשוטר מקוף פשוט, משום שהמגע עם אנשים אחרים מעניק לו סיפוק. עונשו הוא השלכה ממסלול החיים היחידי האפשרי עבורו.

שייקה אופיר – רב שוטר אברהם אזולאי, מספר 7832 זהרירה חריפאי – בטי אזולאי אבנר חזקיהו – רב פקד לפקוביץ' איצקו רחמימוב – סמל בז'רנו לואיס רוזנברג – פקיד משטרתי יוסף שילוח – עאמר ניצה שאול – מימי אריה יצחק – ציון אריה אליאס – אלברט גבי עמרני – התימני אברהם סלקטר – קקטוס אפרים סטן – הורוביץ יעקב בנאי – משיח יצחק חביס - מפגין חרדי מבוגר הלל נאמן – מפגין חרדי יעקב נוי – עבריין

הסרט "השוטר אזולאי" הופץ ברחבי העולם בהפצה בינלאומית, בדרך כלל בשם "The Policeman" (מילולית: "השוטר"). הסרט הוקרן לראשונה בארצות הברית באוקטובר 1971.

בשנת 1972, הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר מטעם מדינת ישראל, אך לא זכה. בשנת 1972, הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב עבור הסרט הזר הטוב ביותר.